שאלה: ראובן נסע לפולין כדי לרכוש מהגויים ספרים עתיקים שערכם רב, וכשחזר לארץ פגש את שמעון, שהיה מומחה לספרים עתיקים, והציע לו לרכוש את הספרים שמצא. שמעון נקב בסכום גבוה, וראובן מכר לו את הספרים. לאחר זמן נודע לראובן שערכם של הספרים הי עשרת מונים מהסכום שקיבל משמעון, ומחמת כך רצה ראובן לבטל את המקח. האם הדין עימו?
הונאה במכירת עתיקות
שאלה: ראובן נסע לפולין כדי לרכוש מהגויים ספרים עתיקים שערכם רב, וכשחזר לארץ פגש את שמעון, שהיה מומחה לספרים עתיקים, והציע לו לרכוש את הספרים שמצא. שמעון נקב בסכום גבוה, וראובן מכר לו את הספרים. לאחר זמן נודע לראובן שערכם של הספרים הי עשרת מונים מהסכום שקיבל משמעון, ומחמת כך רצה ראובן לבטל את המקח. האם הדין עימו?
תשובה: כדי לענות על השאלה יש לברר באלו אופנים זוכה הקונה בחפץ אע"פ שלא ידע את ערכו האמיתי:
א. קנה בדיל ונמצא שהיה בתוכו כסף:
במשנה בב"מ בדף כה: נאמר: "מצא בגל ובכותל ישן הרי אלו שלו", וביארה הגמ' שמדובר שהמציאה הייתה ישנה מאוד, ולכן המוצא יכול לטעון שהייתה שייכת לאמורים שהיו בארץ לפני שאבותינו כבשו אותה.
והקשה התוס' (דף כו. ד"ה דשתיך) שאע"פ שהחפץ היה שייך בתחילה לאמורים הרי שבעל הכותל קנה את החפץ בקניין חצר, ושוב אין אחר יכול לזכות בו! ותרץ שאין חצר קונה דבר שיכול להיות שבעל החצר לא ימצאנו לעולם.
ובמרדכי בב"מ (סי' רנח) הובא חידוש דין שנלמד מדברי המשנה, וזה לשונו: "מעשה באחד שקנה בדיל מן העכו"ם לכסות את גגו, ושוב נמלך ומכרו לישראל חברו בחזקת בדיל ונמצא שכולו כסף מבפנים אך מבחוץ היה מצופה בדיל, ותבעו בדין שאינהו, ופטרו האבי עזרי שאמר שלא זכה בו כשקנאו מן העכו"ם כיוון שלא ידע, ולא נתכוון לקנות את הכסף, והודה לו ר"ת, וכן היה מעשה לפני ריב"א", ומבואר בדבריו שלא רק חצר אינה זוכה לבעליה חפץ שאינו עומד להימצא, אלא אף כשהאדם בעצמו עושה מעשה קניין בחפץ אינו זוכה בדבר שלא ידע על קיומו.
וכדברי המרדכי פסק הרמ"א בסי' רלב בסעיף יח וכתב: "ואם קנה הסרסור דבר בחזקת בדיל ומכרו, ואחר כך נודע שהיה בו כסף או זהב, זכה הלוקח, שלא זכה בו הסרסור מעולם הואיל ולא ידע בו."
ב. קנה בדיל ונמצא שהוא כסף:
הפת"ש (שם ס"ק ח) הביא שעבודת הגרשוני דן במקרה שהכלי הנקנה היה תוכו כברו כולו כסף רק שהקונה והמוכר לא הבחינו שהוא כסף האם זכה בו הקונה הראשון, וכתב בתחילה שמכיוון שבמקרה זה הטעות עומדת להתגלות זכה הקונה הראשון בכסף ויכול לתבוע מהקונה השני שיחזיר לו את החפץ, אולם הסיק שבלבוש מבואר שאף במקרה זה לא זכה הקונה הראשון בכסף, והמקח קיים!
אולם בנתיבות (שם ס"ק ח) כתוב שאם מצא כסף שהוא כרוך במטלית ולא ידע מה יש בתוכה, ודאי זכה הראשון בחפץ מפני שחפץ עומד להתגלות, ורק בדבר שאינו מצוי להתגלות והווי "אבודה ממנו ומכל אדם" חידשו הראשונים שלא דכה בחפץ.
ויש לדון אם הנתיבות חולק על הלבוש וסובר שגם כשהקונה חשב שהחפץ הוא בדיל ונמצא שכולו זהב זכה הראשון במקח מפני שמציאות האמיתית מצויה להתגלות, או שדווקא כשהחפץ היה מכוסה במטלית כתב הנתיבות שהראשון זכה בחפץ מפני שהחפץ עומד להתגלות, אולם כשקנה חפץ בחזקת בדיל אע"פ שכולו כסף אין הטעות עומדת כ"כ להתגלות, ולכן לא זכה הראשון בחפץ.
ולדעות שהלוקח הראשון לא זכה בכסף יש לדון באופן שהלוקח הראשון קצץ עם הלוקח השני על הבדיל מחיר גבוה ממחירו בשוק אם יכול הלוקח השני לתבוע מהלוקח הראשון שיחזיר לו את האונאה שהונה אותו במקח, שהרי אם נאמר שהלוקח הראשון לא זכה בכסף מפני שלא התכוון לקנות כסף אלא בדיל, הרי שהחפץ אינו שלו כלל, וא"כ צריך הלוקח השני לשלם לראשון רק את המעות ששילם הוא למי שקנה ממנו את הכסף בחזקת בדיל, ולא יותר מכך.
ג. קנה עתיקות ולא ידע את שווים האמיתי:
והנה בשו"ת שבט הלוי (חלק ד סימן ריא) נשאל בסוחר עתיקות שקנה ספר עתיק יומין בתור שכזה מיהודי, והמוכר ידע שהוא ספר ישן נושן וקבעו המחיר ע"ז כהוגן, והלוקח הסוחר בבואו לביתו מצא בתוך הספר חתימה של גדול קדמון מפורסם אשר מעלה ערך הספר פי כמה, והמוכר לא ידע מזה כלל, וכנראה גם אם היה יודע לא הי' מחשיב זה בעת מכרו, ושאל הקונה אם יש בזה אונאה ובטל המכר, או כיון שהמוכר לא ידע מזה כלל א"כ לא זכה בעצמו בזה.
ולאחר שהביא את דברי הראשונים והאחרונים שהובאו לעלי כתב: "ושוב נתישבתי דנידון דידן אינו דומה להנ"ל דהתם ודאי בכל אופן גם באופן של הלבוש בדיל וכסף ב' מינים הם, ואם נתכון לקנות בדיל לא נתכוון לקנות כסף, אבל ספר עתיק בלי חתימה הנ"ל ועם החתימה דבר אחד הוא ונתכוון לקנות הספר שיש בו חתימה עתיק יומין, וע"י שקנה הספר קנה גם החתימה שבספר, ע"כ לבי נוטה יותר שהצדק בזה עם המוכר ויכול לתבוע זכותו על עילוי הספר ע"י החתימה."
ובדבריו מבואר שאם הטעות לא הייתה בסוג החפץ אלא הטעות הייתה בפרט אחד מרכיבי החפץ ודאי אין אומרים שהקונה הראשון לא זכה בחפץ מכיוון שטעה במקצת מרכיביו, אלא ודאי שהקונה קנה את החפץ כמו שהוא, והוסיף לחדש שאם קנה ספר עתיק ולא ידע שיש בו חתימה שמעלה את ערכו, אין אומרים שהחתימה היא דבר נפרד מהחפץ, אלא החתימה היא חלק מרכיבי הספר, ולכן הקונה הראשון זכה גם בה ויכול לתבוע מהקונה השני לבטל את המקח.
ואמנם אע"פ שיש מקום לדון לחלוק על דבריו ולומר שהחתימה העתיקה בספר אינה חלק מהספר אלא דומה למקרה שקנה דבר בחזקת בדיל ומצא בתוכו כסף, הרי באופן שקנה ספר עתיק ולא ידע את ערכו האמיתי ודאי שזכה בו לכו"ע ויכול לדרוש מהקונה השני לבטל את המקח.
ד. העולה מהנ"ל: אע"פ שאם קנה דבר בחזקת בדיל ומכרו לאחר ונמצא בתוכו כסף לא זכה הראשון בכסף, הרי שבאופן שידע את סוג החפץ ורק לא ידע את ערכו ודאי זכה הקונה הראשון בחפץ ויכול לתבוע מהקונה השני לבטל את המקח.
